Le texte Le vocabulaire Les révisions
Ktouboth
Daf 66a
דְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ הִיא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לְעַצְמָהּ — מְצִיאָתָהּ לֹא כָּל שֶׁכֵּן?!
Traduction
which is categorized as part of her earnings and to which the husband has rights, Rabbi Akiva says the surplus belongs to her, then with regard to lost objects that she found, which are unrelated to her handiwork, do they not all the more so belong to her?
Rachi non traduit
דמעשה ידיה. ושייך למימר שיהא שלו דמעשה ידיה תחת מזונות:
דִּתְנַן: ''קוּנָּם שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְפִיךָ'' — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ! אֶלָּא אֵיפוֹךְ: מְצִיאַת הָאִשָּׁה לְבַעְלָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְעַצְמָהּ.
Traduction
That is Rabbi Akiva’s opinion with regard to surplus, as we learned in a mishna (Nedarim 85a): With regard to a woman who said to her husband: Anything that I produce will be konam, i.e., forbidden like an offering, to your mouth, he need not nullify the vow. The vow never took effect at all because a woman cannot prohibit her husband from items produced by actions that she is obligated to perform for him. Rabbi Akiva says: He should nullify the vow, lest she produce surplus that is more than the amount that is fitting for him, and the vow will take effect on the surplus, which she is not obligated to provide him. According to Rabbi Akiva, any surplus belongs to her. The Gemara answers: Rather, reverse the opinions: Lost objects found by a wife belong to her husband; Rabbi Akiva says: They belong to her.
Rachi non traduit
קונם שאני עושה לפיך. מה שאני עושה יהא קונם לפיך:
אינו צריך להפר. דמשעבדא ליה ואפי' לשמא תעדיף נמי לא חיישינן דאי מעדפה נמי לבעל הוא:
שמא תעדיף. והעדפה דידה הוא וחייל עלה קונם:
וְהָא כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּהַעְדָּפָה שֶׁלֹּא עַל יְדֵי הַדְּחָק — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבַעַל הָוֵי. כִּי פְּלִיגִי בְּהַעְדָּפָה שֶׁעַל יְדֵי הַדְּחָק: תַּנָּא קַמָּא סָבַר לְבַעְלָהּ, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר לְעַצְמָהּ. אָמַר רַב פָּפָּא: מְצִיאָתָהּ כְּהַעְדָּפָה שֶׁעַל יְדֵי הַדְּחָק דָּמֵי. פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנַן.
Traduction
The Gemara asks: But when Ravin came from Eretz Yisrael, didn’t he say that Rabbi Yoḥanan said: With regard to surplus that is not produced through extraordinary effort, everyone agrees that it is the husband’s. Where they disagree is in a case of surplus that is produced through extraordinary effort. The first tanna holds that the surplus belongs to her husband, and Rabbi Akiva holds that the surplus belongs to her. Apparently, there is no need to reverse the opinions, as Rabbi Akiva acknowledges that there are instances in which surplus belongs to the husband (Rid). The Gemara responds: Rav Pappa said: A lost object found by a wife is comparable to surplus that is produced through extraordinary effort, as this is not a regular occurrence. Therefore, lost objects are subject to the dispute between Rabbi Akiva and the Rabbis.
Rachi non traduit
ה''ג והא כי אתא רבין כו'. וקס''ד מציאתה כהעדפה שלא על ידי הדחק היא והיכי פליגי בה:
שלא ע''י הדחק. כגון שהיא עירנית ובעלת מלאכה:
ע''י הדחק. כגון שדחקה עצמה והעדיפה:
ומשני אמר רב פפא מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק היא. דרוב מציאות צריך לחזר אחריהם כגון דגים שנשארו ביבשה או צבי שבור או לחפש סימא בקרקע:
Tossefoth non traduit
והא כי אתא רבין כו'. זאת גרסת הקונטרס וקשה דמאי פריך דכי היכי דהעדפה הויא דבעל ה''נ מציאתה הויא דבעל והא בריש סוגיא משמע דטפי הוי מציאתה לעצמה מהעדפה דקאמר השתא העדפה אמר ר''ע דלעצמה מציאתה לא כל שכן אם כן שפיר אפשר להיות דהעדפה לכולי עלמא הויא דבעל ובמציאתה הויא פלוגתא ועוד קשה לפירוש הקונטרס דאמר רב פפא תירוץ הוא זה לא הוה ליה למימר אלא מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק דמי ולא הוה ליה למימר פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן ונראה כגרסת רבינו חננאל דלא גריס והא אלא גרס כי אתא רבין א''ר יוחנן בהעדפה שלא ע''י הדחק כו' ומילתא באפי נפשה היא ולפרושי פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן אתא דאיירי במתני' במציאתה ומעשה ידיה ומפרש רבין דבהעדפה דמעשה ידיה שלא על ידי הדחק כולי עלמא לא פליגי דבעל הוי משום מעה כסף כי פליגי בהעדפה דע''י הדחק דהוי כעין מציאה דפליגי נמי בה דעל כרחך מציאה דאמר ר''ע לעצמה מיירי בדלא בטלה ממלאכה דאי בטלה ממלאכה הויא חייבת שכר הפקעתה דקא בטלה בשעת הגבהת מציאה ועלה קאי רב פפא וקאמר מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק דמי כלומר הא לא קא מיבעיא ליה דהא שמעינן מדרבא דקא מדמה לעיל מציאה להעדפה שע''י הדחק ורבין דקאמר דפליגי בהעדפה ע''י הדחק א''כ פליגי נמי במציאתה כגון דמגבהת מציאה עם מעשה ידיה אלא בעי רב פפא עשתה לו שתים בבת אחת מהו למציאתה מדמינן לה והוי לעצמה לר' עקיבא או דלמא הוי של בעל דכל זה הוא מעשה ידיה כיון דהוי בשעת מלאכה והוי במקום מעה כסף והעדפה שעל ידי הדחק דאמר רבי עקיבא דהוי שלה היינו שעושה מלאכה בשעה שבני אדם ישנים תיקו והא דלא קאמר רב פפא פשיטא לי מציאתה כהעדפה משום דלא קאמר מציאה כהעדפה דע''י הדחק דמי מסברא דנפשיה אלא ממילתיה דרבין ר''ת:
מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק דמי. הכא משמע דמציאתה תחת מזונות כמו מעשה ידיה מדמדמי מציאה להעדפה ואף על גב דאמר בפ''ק דב''מ (דף יב:) דמציאת האשה לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה לא קשה מידי דמעשה ידיה נמי משום איבה הן כדאמרינן בפ' אע''פ (לעיל כתובות דף נח:
ושם) קסבר מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה ומיהו קשה דאמרינן בהאשה רבה (יבמות דף צ: ושם) גבי לא זה וזה זכאין במציאתה ובמעשה ידיה ומפרש טעמא בגמרא דאין זכאין במציאתה טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה משום דלא תיהוי לה איבה הכא תיהוי לה איבה וגבי מעשה ידיה קאמר טעמא מאי אמור רבנן דמעשה ידיה לבעלה משום דקא מיתזנא מינייהו הכא לית לה מזוני ואי מציאה תחת מזונות ה''ל למנקט בתרוייהו חד טעמא או משום איבה או משום דמיתזנא מינייהו:
בָּעֵי רַב פָּפָּא: עָשְׂתָה לוֹ שְׁתַּיִם בְּבַת אַחַת, מַהוּ? בָּעֵי רָבִינָא: שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה בְּבַת אַחַת, מַהוּ? תֵּיקוּ.
Traduction
Rav Pappa raises a dilemma: In a case where she performed two tasks for him simultaneously, what is the halakha; is the status of the earnings the same as surplus produced through exertion? Similarly, Ravina raises a dilemma: In a case where she performed three or four tasks simultaneously, what is the halakha? The dilemmas shall stand unresolved.
Rachi non traduit
שתים שלש וארבע בבת אחת. שומרת קישואים וטווה פשתן ומלמדת שיר לנשים בשכר ומחממת ביצים בחיקה או ביצי תולעים העושים משי שהנשים מחממות אותן בחיקן והם נוצרים:
מהו. מי הוי כעל ידי הדחק או לא:
בּוֹשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן: אֶלָּא מֵעַתָּה, בִּיֵּישׁ סוּסָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, הָכִי נָמֵי דְּבָעֵי לְמִיתַּן לֵיהּ בּוֹשֶׁת? וְסוּס בַּר בּוֹשֶׁת הוּא?! אֶלָּא: רָקַק בְּבִגְדוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, הָכִי נָמֵי דְּבָעֵי לְמִיתַּן לֵיהּ בּוֹשֶׁת?
Traduction
§ The mishna states that payments for her humiliation and for her degradation belong to her, but that Rabbi Yehuda ben Beteira holds that the husband receives a portion of the compensation. Rava bar Rav Ḥanan strongly objects to this: If that is so according to Rabbi Yehuda ben Beteira, then if one humiliated another’s horse, is it then the halakha that also such an offender is required to give him payment for humiliation? The Gemara asks: And is a horse subject to humiliation? How is a horse, who suffers no humiliation, comparable to a person, who does suffer from humiliation? Rather, the question is: According to Rabbi Yehuda ben Beteira, if one spat on another’s clothing, is the halakha that also such an offender be required to give him payment for humiliation?
Rachi non traduit
מתקיף לה רבא בר רב חנן. אדרבי יהודה בן בתירא:
Tossefoth non traduit
אלא מעתה בייש סוסתו כו'. תימה מאי פריך והלא במתניתין אינו נותן לאשה בושת שלם ולאיש לבד דמי בשתו אלא מחלק האשה נותנין לבעל ואם כן אם לא היתה האשה בת בושת שלא היו נותנין לאשה גם לבעל לא היה נותן כלום ומאי פריך מבייש סוסתו דלאו בת בושת היא:
וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי — וְהָתְנַן: רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק, וּפָרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְהֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ מִמֶּנּוּ — חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. וְאָמַר רַב פָּפָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בּוֹ, אֲבָל בְּבִגְדּוֹ — פָּטוּר! בְּבִגְדּוֹ — לֵית לֵיהּ זִילוּתָא, אִשְׁתּוֹ — אִית לַהּ זִילוּתָא.
Traduction
And if you would say that indeed he would be required to pay, but didn’t we learn in a mishna (Bava Kamma 90a): If he spat at another person and the saliva reached him, or if he uncovered a woman’s head, or if he removed his garment from another, he is obligated to give him a payment of four hundred dinars, because of the extreme humiliation that he caused. And Rav Pappa said: They taught that he must pay four hundred dinars only when the spit reached his person. However, if the saliva reached his garment, the one who spat is exempt. Why, then, is one who humiliates a woman required to pay compensation to her husband? The Gemara rejects the comparison: When a person spits on one’s garment, he does not suffer dishonor, but if one’s wife is humiliated, she suffers dishonor, which causes him humiliation.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, בִּיֵּישׁ עָנִי בֶּן טוֹבִים, דְּאִית לְהוּ זִילוּתָא לְכוּלְּהוּ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה, הָכִי נָמֵי דְּבָעֵי לְמִיתַּן לְהוּ בּוֹשֶׁת לְכָל בְּנֵי מִשְׁפָּחָה? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם — לָאו גּוּפַיְיהוּ, הָכָא — אִשְׁתּוֹ גּוּפֵיהּ הִיא.
Traduction
Ravina said to Rav Ashi: However, if that is so, if one humiliated a poor person of noble descent, where there is dishonor for all members of the family, is the halakha also that he is required to give payment for humiliation to all members of the family? Rav Ashi said to him that there is a distinction between one’s wife and one’s relatives. There, where a relative was humiliated, it is not as if they themselves had suffered the humiliation. Here, since one’s wife is considered his own self, it is as if he himself were humiliated.
Tossefoth non traduit
עני בן טובים דאית להו זילותא לכל בני משפחה. שעליהם לשומרו מן המכים אותו אבל עשיר בן טובים שאין עליהם לשמור אותו אין מתביישין עליו בני משפחה:
מַתְנִי' הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּמֵת חֲתָנוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים: יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר: לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִיתֵּן, וְלָךְ אִי אֶפְשִׁי לִיתֵּן.
Traduction
MISHNA: In the case of one who pledges to set aside a sum of money for his son-in-law as part of a dowry, and his son-in-law dies before receiving the money, the terms of the dowry do not transfer to the brother, who is now the yavam of the widow. The Sages said: The father-in-law can say to the yavam: To your brother, I wanted to give this money, but to you I do not want to give it.
Rachi non traduit
מתני' ומת חתנו. ונפלה לפני יבם והוא תובע מה שפסקו לאחיו:
יכול הוא שיאמר כו'. או חלוץ או ייבם אבל אחיו או יתן או תשב עד שילבין ראשה:
פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר — הוּא פּוֹסֵק כְּנֶגְדָּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מָנֶה, וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם הוּא פּוֹסֵק פָּחוֹת חוֹמֶשׁ.
Traduction
The mishna addresses another matter. If the woman had pledged to bring in for him one thousand dinars in cash as a dowry, he then pledges, in the marriage contract, that he will give her fifteen hundred dinars against them. That is, he writes in the marriage document that in the event of divorce or his death, he will pay her that greater amount. And against the appraisal of goods such as utensils and other movable items that are included in the dowry, he pledges one-fifth less than the amount of the evaluation. This is because movable property is generally assessed at a value one-fifth higher than the actual value, and he cannot earn any money from these items.
Rachi non traduit
הוא פוסק כנגדן ט''ו מנה. שליש יותר יקבלם עליו לכתוב בכתובתה לבד תוספת שהוא מוסיף לפי שמשתכר בהן אלף דינר הן עשרה מנה:
וכנגד השום. אם בא חתן לכתוב קבלה עליו כנגד אלף דינר של שום שתכניס לו בגדים או כלים המשתמשין בהן והן פוחתין או פרקמטיא ודרך הנועדים למזמוטי חתן לשומם יותר משויים לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה:
הוא פוסק פחות חומש. לא מיבעיא דלא מוסיף אלא שפוחת שאם הכניסה שום של אלף דינר הוא כותב ח' מאות זוז:
Tossefoth non traduit
פחות חומש. בקונטרס פירש שני טעמים חדא משום שפוחתין ואותו טעם משמע מתוך הגמרא (לקמן כתובות דף סז.) דקאמר מאי לאו בכלים של כסף דפחתי ובירושלמי נמי אמר שמואל שמו דעתה של אשה שהיא רוצה לכלות כליה וטעם אחר דדרך לשומם יותר חומש לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה ונראה דזה הטעם דקדק מדאיצטריך לאשמועינן שומא רבה ושומא זוטא דאם היתה עשירה דמשתמשת בכולן והן פוחתין כך לי רבה כמו זוטא אבל לטעמא ששמין יותר לכבוד הכלה שייך לחלק בין רבה לזוטא כמו שפי' בקונט' בגמ' ולכך נקט בקונטרס בגדים ופרקמטיא בגדים שמשתמשים בהן ופוחתין ופרקמטיא לאו דוקא לסחורה דא''כ הוו כמו כספים והיה מוסיף שליש (אלא לאו דוקא) אלא כלומר שאין משתמשין בהן כגון בגדים שאינן תפורין וכיוצא בהן:
שׁוּם בְּמָנֶה וְשָׁוֶה מָנֶה — אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. שׁוּם בְּמָנֶה, הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר. וּבְאַרְבַּע מֵאוֹת, הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת. מַה
Traduction
If the appraisal is set at one hundred dinars and the property is actually worth one hundred dinars, then since the appraisal is conducted at market value he has a claim to property worth only one hundred dinars. Likewise, he may not record a decreased sum of property. His recorded appraisal of the movable property that she brings into the marriage is one hundred dinars only when she is giving thirty-one sela and one dinar, equal to 125 dinars. This is because the actual value is one-fifth less than the inflated evaluation, as explained. And similarly, he pledges four hundred dinars against her assets only when she is giving five hundred, based on the inflated assessment of their worth, such that the real value is four hundred dinars. In contrast, what
Rachi non traduit
שום במנה ושוה מנה אין לו אלא מנה. הכניסה שום לקבלו עליו בשטר הכתובה במנה והוא שוה מנה בשוק לכל אדם אין לו לומר תנו לי עוד חמישיתו שהרי אמרו לפחות חומש מן השום לפי שלא נאמרו דברים הללו אלא בשום ששמאוהו בבית חתנים והנשואים ומיהו תוספת שליש לא יוסיף שלא אמרו להוסיף שליש אלא לכספים שהן ראויים להשתכר מיד:
שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר. שום שהוא מקבלו במנה שאמרו לו כתוב מנה בכתובה והיא תכניס לך שום של מנה צריך שישומו אותו בבית של חתונה שלשים ואחד סלע ודינר דהוי מנה וחומשו:
ובד' מאות. שום שיקבל עליו לכתוב ארבע מאות:
היא נותנת חמש מאות. לפי שומת הנועדים שם:
Tossefoth non traduit
שום במנה ושוה מנה. פירש בקונטרס שהכניסה לו שום לקבלו עליו בשטר הכתובה במנה והיה שוה מנה בשוק לכל אדם ופירושו מגומגם ונראה כפירוש רבינו חננאל דמיירי כגון שפסקה להכניס לו בזה הלשון דכשאמרה שום במנה שוה מנה רוצה לומר שתכניס לו שום במנה שיכתוב לה בכתובתה ולא ישוה אותו שום אלא מנה אין לו אלא מנה בלבד ואין צריך שישוה שלשים ואחד ודינר אבל שום במנה סתם היא נותנת שלשים ואחד ודינר דהכי קאמרה ליה שתכניס לו שום במנה שיכתוב לה בכתובתה הלכך צריכה להוסיף חומש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source